סמליות המספר אפס המחובר ישירות לאלוהות, מוקרנת אל העולם הפיזי באמצעות המספר אחד, אשר מבטא את האלוהות בעולמנו אנו. השמש היא אחת במערכת השמש שלנו, המערכת שלה.
ללא השמש אין חיים, אין אנרגיה, אין חום, אין כוכבים שיסבבו סביבה, אין כלום. המספר אחד בנומרולוגיה מחובר לשמש, זו השולטת במזל אריה מבחינת שיוכה האסטרולוגי, מכאן שאנרגית האריה ואנרגית האחד דומות. המספר אחד יותר מישהו מספר גברי הוא מספר אלוהי. מהות האלוהים היא נתינה – העברת מהותו מלמעלה אלינו פה למטה. האור המעיר אותנו כל בוקר ומאיר את חיינו. שילוב סמלה האסטרולוגי של השמש – עיגול עם נקודה במרכזו, עם סמלו הנומרולוגי של המספר אחד – קו אנכי, יוצרים את סמל השמש האחת – עיגול וקו אנכי החוצה אותו.
זהו האור הישיר העובר מלמעלה למטה בקו אנכי מהאל אל האדם. ניתן לפרש סמל זה גם כשעון הסוגר סיבוב ומצביע במחוגיו על השעה שש בבוקר, שהיא בקירוב תחילת היום (הזריחה) או השעה שש בערב, שהיא בקירוב תחילת היום על פי היהדות (השקיעה).
הנקודה שבמרכז השמש, שבמובן הנמוך והחומרי מסמלת את האגו הנמוך, ובמובן הגבוה והרוחני מסמלת את הניצוץ האלוהי שבתוך כל הדברים, מתארכת בסמל השמש האחת, והופכת לקרן שמש יחידה וזכה הזוכה לפעול את פעולתה. כולנו רוצים לפעול את פעולתנו, להפגין את פועלנו, ולהותיר את חותמנו בעולם הזה. כל אחד מאתנו הוא קצת שמש (לפחות בפנטזיות הפרועות שלנו), כאשר הוא מתעורר בבוקרו של יום עם אותה תחושה מרעננת שזהו היום בו יקום ויכבוש את העולם. השמש עצמה כמובן מגשימה במלואה פנטזיה זו, כל יום ויום מחדש בלי לפספס.
ובנומרולוגיה – המספר אחד הוא תחילתו של מחזור ספירלי בן תשע שנים. הנומרולוגיה מחלקת את חיינו למחזורים עוקבים בני תשע שנים כאשר מחזור הפתיחה המתחיל בלידה יתחיל אצל כל אחד מאיתנו בנקודת זמן כזו או אחרת בין המספרים אחד לתשע. כך, יכול אחד להיוולד בשנה השנייה למחזור ואחר יכול להיוולד בשנה השביעית למחזור.
מחזור תשע השנים איננו רק מחזור פיזי בעולם הזה, אלא בעיקר מחזור רוחני של התרחקות האדם מן האלוהים. במהלך תשע השנים חווה האדם צמיחה, עד להשלמת המחזור והתדבקות האדם מחדש באלוהיו. הוא מתרחק מהאלוהים בדיוק כמו שהילד מתרחק מההורים. האלוהים, מיוצג על ידי המספר אפס ואילו המספר 10 (שהנו המשלים האמיתי של מחזור תשע השנים) מורכב מהמספרים אחד ו- אפס. וכך, על ידי הוספת המספר אפס לאחד קיבלנו את הערך המוסף האלוהי שהרווחנו בלימודנו בתשע השנים שעברו. מהות זו מזכירה קצת את הילד הרץ קדימה לחקור את העולם, מתחיל לחוש חוסר ביטחון במרוצתו, מחזיר את מבטו אל הוריו שנותרו מאחור ולבסוף רץ בחזרה אל חיבוקם החם והמנחם, רק כדי שלאחר שהוחזרה לו תחושת הביטחון והאהבה ללא תנאי, יוכל לקום ולהתרחק שוב בריצה, זאת כמובן רק עד הפעם הבאה.
זוכרים את קרן השמש ההופכת למחוג האנכי בתוך העיגול? ובכן, המחוג עשוי להסתובב לכל כיוון, ופעולתו עשויה להשתנות בהתאם, בין אחד רודני, לאחד מלכותי, אחד הממיר טוב לרע, או רע לטוב, או מאזן בין היוצרות. תמיד נותרת באינה החלוקה לשתי ההמיספרות – שני חצאי המעגל. אם כך, המספר אחד מייצר בשבילנו את החלוקה הסכמטית לטוב ורע. שניהם קיימים בעיגול, ושניהם חלק מן העולם הזה, החלוקה לאור וחושך היא פועלה הברור והמייצג ביותר של השמש.
הסרט מלך האריות, עם דיבוב עברי קסום פרי פועלה של שפרירה זכאי בת האלמוות, הוא הדגמה באורך סרט מלא של הרעיון אותו אני מנסה להביע במאמר זה. סימבה הקטן מנסה למצוא את דרכו בין העולם שמייצג מופאסה (עולם הטוב והתום, פרי הניצוץ האלוהי) לבין זה שמייצג סקאר (עולם הרוע והאינטרסנטיות, פרי האגו הנמוך). השאלה אותה חייב סימבה לשאול את עצמו על מנת לבחור את דרכו בחיים היא ‘איזו מן שמש אני אהיה, ואיזו שמש אני אייצג כמלך לתושבי ארץ התקווה’. די ברור שזוהי השאלה אותה אמור כל אחד מאתנו לשאול עצמו כל בוקר, על מנת שאכן תיווצר פה לבסוף ארץ התקווה, ותזרח על כולנו במלוא זוהרה המופלא.